גמלת שמירת הריון

גמלת שמירת הריון

בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, גמלת שמירת הריון משולמת כאשר אשה נעדרת מעבודתה בתקופת ההריון, בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב. תנאי הזכאות לשמירת הריון: תושבת ישראל. שכירה או עצמאית, ששולמו בעדה דמי ביטוח בעד 6 חודשים לפחות מתוך 14 החודשים שקדמו ליום בו הפסיקה את עבודתה עקב שמירת ההיריון. יש בידה אישור מרופא מומחה נשים על שמירת ההיריון (תקופת השמירה הראשונה לא תפחת מ-30 ימים רצופים. כל תקופה נוספת של שמירת היריון לא תפחת מ-14 ימים לפחות. לא משולם לה תשלום בעד תקופת שמירת ההיריון מגוף אחר.   הגשת תביעה לגמלת שמירת הריון נעשית ע"י טופס מיוחד לכך של המוסד לביטוח לאומי, אליו יש לצרף אישור רופא נשים, המפרט את הסיבות לשמירה ואת תקופת השמירה עליה הוא ממליץ.  ניתן להאריך את האישור מפעם לפעם, או לקבל אישור רפואי עד ליום הלידה. הכל בהתאם למצבה של האשה.

קיים חוסר הבנה אצל נשים בכל הקשור לגמלת שמירת הריון.

הפרקטיקה מלמדת כי קיים חוסר וודאות וחוסר במידע אצל נשים, המגישות למוסד לביטוח לאומי תביעה לגמלת שמירת הריון, דבר אשר מביא לדחיית תביעתן, לעיתים בצדק ולעיתים בשוגג.

פעמים רבות נשים הרות מגיעות אל רופא הנשים כשהן פשוט "לא מסוגלות יותר". ורופא הנשים   ממלא עבורן אישור לשמירת הריון, המיועד אל המוסד לביטוח לאומי. אותן נשים מפסיקות לעבוד ומגישות תביעה למוסד לביטוח לאומי על בסיס ההנחה שהמוסד לביטוח לאומי יכבד את האישור הרפואי שהמציאו, אלא שתביעתן נדחית ע"י המוסד לביטוח לאומי.

מעבר לעגמת הנפש הרבה שנגרמת להן, הן מוצאות את עצמן למעשה ללא מקור הכנסה בתקופה הרלוונטית.

המסקנה אליה הגענו כי חלק גדול מאותן נשים היו מתנהלות אחרת מול הגורמים הרלוונטים, אם היה בפניהן המידע המלא וההבנה של המצבים המזכים בגמלה, וכן אם היו יודעות את ההשלכות הכלכליות של החלטתן.

אז מה חשוב לדעת?

 

הפסקת העבודת עקב שמירת ההריון:

מקרים לא מעטים נדחים ע"י ביטוח לאומי כאשר האישה מפסיקה את עבודתה מסיבות שאינן בהכרח קשורות להריון (כגון התפטרות) ורק לאחר מכן מגישה תביעה לגמלת שמירת הריון. מקרה כזה לא יאושר אף אם תהיה הצדקה רפואית לשמירת ההריון, שכן הפסקת העבודה נבעה מסיבות אחרות.

יש לשים לב כי דרישת החוק היא להפסקה מלאה של העבודה במקום העבודה המסכן את האישה, ולא צמצום היקף המשרה או עבודה חלקית.  יש לאבחן בין מצב בו האישה עובדת במקום עבודה אחד ומבקשת לצמצם את שעות עבודתה, שאז תביעתה תידחה, לבין מצב בו אישה עובדת במספר מקומות עבודה, ומפסיקה לעבוד רק באחד המקומות אשר עלול לסכן את ההריון (כגון טכנאית רנטגן), שאז היא עשויה לקבל גמלת שמירת הריון.

 

מצב רפואי הנובע מההריון:

ישנם מקרים בהם במהלך ההריון סובלת האישה מתופעות שונות, לפעמים אף מתופעות מהן סבלה במידה פחותה, לפני ההריון כגון כאבי גב או כאבי ראש.

חלק גדול מהתביעות המוגשות ע"י נשים שסובלות מתופעות נלוות כמתואר לעיל, נדחה ע"י המוסד לביטוח לאומי בטענה כי לא מדובר במצב רפואי אשר נבע מההריון אלא במצב תחלואי אשר היה קיים קודם לכן, ונבע למשל מבעיה אורטופדית.

חשוב לדעת כי החלטת המוסד לביטוח לאומי בעניין זה אינה סוף פסוק וכי ישנם מקרים רבים בהם ההריון גורם להחמרה במצבה של האישה, כגון למשל במקרה בו עליית המשקל כתוצאה מההריון מחמירה את המצב הרפואי ועלולה להוות סכנה לאם או לעובר.

 

מצב רפואי המסכן את האשה או את העובר:

מהי מידת הסיכון הנדרשת בהתאם לסעיף החוק ?  בפסקי דין רבים קבע בית הדין כי המחוקק התכוון לסכנת חיים ממשית.

בפסק דין אשר ניתן לאחרונה, גילה בית הדין האזורי מידה של גמישות מחשבתית, בעת שקבע כדלקמן: יישום תכלית גמלת שמירת ההריון, יוביל למסקנה כי גם החמרת מצב רפואי שייגרם ליולדת בשל השפעת סוג עבודתה על המשך העסקה בהריון נכנס בגדר הסעיף. סעיף 58(2) מדבר על סיכון ליולדת או לעוברה, ואין מדובר בסיכון חיים דווקא אלא בסיכון רפואי. על כן, החמרת מצב רפואית כמתואר בחוות דעתו של המומחה הרפואי נכנסת בגדר הסיכון הקבוע בסעיף זה.

במקרה זה היה מדובר באשה אשר סבלה מכאבי גב אשר הוחמרו מאוד בתקופת ההריון בשל המשקל הנוסף שהעלתה.

 

בהתאם לאישור בכתב של רופא נשים:

חובתו של המוסד לביטוח לאומי לדרוש הבהרות:

כמובהר לעיל, המצאת אישור רפואי חתום ע"י רופא נשים, המאשר לאישה שמירת הריון אינה סוף פסוק ואינה יוצרת זכאות אוטומטית לגמלה.  פקיד התביעות של ביטוח לאומי יתייעץ עם רופא מוסמך בביטוח לאומי אשר עשוי לאשר או לדחות את האישור של רופא הנשים.

יחד עם זאת, בית הדין הארצי קבע (בעבל 479/97 המוסד לביטוח לאומי נגד לימור גבאי), בין היתר כי היה והמוסד לביטוח לאומי סבור שאין להסתמך על האישור הרפואי שהמציאה האשה ההרה, עליו לדרוש הבהרות ופרטים נוספים לרבות רישומים רפואיים בכל עניין הקשור באישור הרפואי ולחוות את דעתו בדבר הצורך בשמירת הראיות ותקופת השמירה. ככל שהמוסד לביטוח לאומי בוחר שלא לעשות כן, עליו לקבל את האישור הרפואי שהוגש ע"י האשה ההרה ככתבו וכלשונו.

 

גובה גמלת שמירת ההריון:

גמלת שמירת הריון היא גמלה מחליפת שכר, היינו היא נועדה לפצות את האישה על אובדן שכרה בזמן היותה בשמירת היריון .

גמלת שמירת ההריון ליום אחד תהא, שכרה של האישה ברבע השנה שקדם לשמירת ההריון לחלק ל- 90, או 275 ש"ח ליום, לפי הנמוך מבין השניים.

מכאן, מי ששכרה לפני שמירת ההריון היה מאוד גבוה, ויש ברשותה מספר רב של ימי מחלה צבורים, יתכן ומבחינה כלכלית כדאי לה לשקול לנצל את ימי המחלה המגיעים לה מהמעביד, במקום להגיש תביעה לביטוח לאומי.

 

בעב"ל 88/10 נוהא חכים נגד המוסד לביטוח לאומי, דן בית הדין הארצי בחישוב גמלת שמירת הריון של אישה, אשר בשל הריונה, הפסיקה לעבוד במקום עבודה אחד, והמשיכה לעבוד בשני מקומות עבודה אחרים.

המערערת בתיק זה היתה טכנאית רנטגן מוסמכת, אשר עבדה עובר להריונה בשני בתי חולים וכן במכון "מאר". כאשר נודע למערערת על הריונה, נאלצה להפסיק את עבודתה כטכנאית רנטגן בכל המקומות (בשל הסכנה להריון). בבתי החולים נמצאה למערערת עבודה משרדית חלופית, ואילו במכון "מאר", לא נמצאה למערערת עבודה חלופית והיא נאלצה להפסיק את עבודתה באופן מוחלט.

בית הדין הארצי קבע כי "על פי הוראות החוק, שיעור הגמלה מחושב רק לגבי אותו מקום העבודה, לגביו קיימת זכאות לגמלה לשמירת הריון, שהרי לגבי יתר מקומות העבודה, אין כלל לקחתם בחשבון בהעדר זכאות לגמלה". ומכאן, כי למערערת זכאות לקבלת גמלת שמירת הריון בשווי שכר עבודתה הרגיל, בהתייחס רק לשכרה במקום העבודה לגביו היא זכאית לשמירת הריון, וכי אין להביא בחשבון את שכרה של המערערת במקומות העבודה האחרים, ולהפחיתו מהסכום הבסיסי.

זכויות במקום העבודה:

בהתאם לחוק, לא ניתן לפטר אישה בהריון, אשר  עבדה באותו מקום עבודה או אצל אותו מעביד ששה חודשים לפחות, אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה.

כאשר מדובר בשמירת הריון הנדרשת מכורח תנאי עבודתה של האישה, כגון, עבודה בחשיפה לחומרים מסוכנים, אזי המעביד רשאי למצוא לה עבודה חלופית. מאידך, כאשר אישור שמירת ההריון ניתן עקב מצבה הרפואי של האשה, עקב ההריון, ואשר המשך עבודתה עלולה לסכן אותה או את העובר, עבודה חלופית אינה על הפרק.

נושא שמירת ההריון הוסדר גם בחוק עבודת נשים ובתקנות על פיו,  כדלקמן:

1. עובדת רשאית להיעדר מעבודתה בחודשי ההריון אם אישר רופא בכתב כי מצבה הרפואי לרגל ההריון מחייב זאת.  דין היעדרות זו כדין היעדרות מפאת מחלה, אלא אם כן העובדת זכאית לגמלה לשמירת הריון לפי חוק הביטוח הלאומי, או מכח כוח דין אחר, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה.
2. עובדת רשאית להעדר מעבודתה, בחודשי ההריון, אם אישר רופא בכתב כי סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה, מסכנים את העובדת בשל היותה בהריון או את עוברה או אם בשל תנאי העבודה כאמור נבצר מהעובדת לבצע את עבודתה בשל היותה בהריון. דין היעדרות זו כדין חופשה ללא תשלום ואולם היעדרות כזו לא תפגע בזכויות התלויות בוותק של העובדת אצל מעבידה. הוראות פסקה זו לא יחולו אם מעבידה של העובדת מצא לה עבודה חלופית מתאימה.

 

התביעה נדחתה - מה בכל זאת ניתן לעשות ?

אישה שתביעתה נדחתה רשאית להגיש תביעה כנגד החלטת הדחייה של המוסד לביטוח לאומי לבית הדין האזורי לעבודה. ככל שהחלטת הדחייה מבוססת על טענה רפואית, ימנה בית הדין האזורי מומחה רפואי בתחום, לשם קבלת חוות דעתו בסוגייה.  הליך זה הוכיח את עצמו לא פעם, שכן המומחה הרפואי אשר ממונה ע"י בית הדין, עשוי לתמוך בדעתו של רופא הנשים המטפל באשה על פני דעתו של הרופא של המוסד לביטוח לאומי.

ישנם מקרים בהם בית הדין מינה אף שני מומחים אשר נתנו את חוות דעתם בשאלת הצורך בשמירת הריון, ובמידה בה חוות הדעת היו סותרות, בחר בית הדין לקבל את חוות הדעת של המומחה אשר תמך בתובעת, ולו רק בשל הספק.

חלופות אפשריות אחרות הן: אישה שתביעתה לשמירת הריון נדחית מסיבה שאינה קשורה למצבה הרפואי, לדוגמא בשל העדר תקופת אכשרה, יכולה לבחון אפשרות של הגשת תביעה לקצבת נכות כללית. יחד עם זאת, יש לשים לב כי אם תקופת שמירת ההריון מתחילה רק בחודש השישי להריון, לא יהיה טעם כלכלי בהגשת תביעה לנכות כללית, בשל תקופת ההמתנה של 90 ימים מיום תחילת המצב הרפואי ועד למועד ממנו משולמת הקצבה.

ניתן גם לבחון תביעה לגמלת הבטחת הכנסה, בכפוף להתקיים כל תנאי הזכאות הרלוונטים.