קביעת מזוזה
כשבאים לקבוע מזוזה בפתח, יש שלושה דברים שצריך לשים אליהם לב:
- אופן סידור המזוזה בתוך בית המזוזה
- במה מחברים את המזוזה לפתח
- מיקום קביעת המזוזה בתוך הפתח
א) בית המזוזה וסידורו
ניתן להשיג בית מזוזה היום מכמעט כל חומר שבעולם, ואין בזה משמעות מיוחדת, רק שיהיה יפה ומתאים למצווה חשובה זו. אך יש הרבה משמעות לאופן שמכניסים את הקלף אל תוך בית המזוזה. דבר ראשון, צריך לראות שהמזוזה מגולגלת מסופה לתחילתה. איך בודקים את זה? אם רואים את השם ש-ד-י בצורה ישרה בערך שליש מסוף המזוזה מלמעלה, המזוזה מגולגלת כדין. אם השם מופיע כשהוא אַנָכי במקום אופקי, או שלא רואים את השם כלל, צריך לפתוח אותה ולגלגל מחדש. אם השם במקום אבל מוסתר בחלקו, סימן שמזוזה מגולגלת בצורה נכונה.
חשוב לעטוף את המזוזה המגולגלת בניילון, בכדי להגן עליה מפני רטיבות שעלולה לחדור לבית המזוזה, וכן בשביל לשמור על הגלגול ההדוק. זאת מפני שלפעמים מכניסים מזוזה המגולגלת היטב לבית מזוזה עם פתח קטן מלמטה, וקשה מאד להוציאה בחזרה כיוון שהיא נפתחת בפנים. אין להדביק סלוטייפ ישירות על הקלף אלא על הניילון, כי הדבק שלו עלול לפגוע בכתב במשך הזמן. למזוזות החשופות לגשם, אפשר להשיג בתי מזוזה מיוחדים אם אטם גומי שסותם לגמרי את פתח בית המזוזה.
אחר כך מכניסים את הקלף לתוך בית המזוזה, וכאן צריך להקפיד על שני דברים: שהמזוזה לא תהיה הפוכה (למעלה למטה), וגם שהשם ש-ד-י פונה כלפי חוץ בתוך בית המזוזה. חשוב להדגיש: לבית מזוזה בעל פתח תחתון (דרך כלל אלה עם פקק הברגה) לא מכניסים את המזוזה בכח. לא תהיה אפשרות אחרי זה להוציא אותה, לכן צריך להימנע מזה מכל וכל.
בבחירת בית מזוזה לכניסה לבית, בפרט בערים גדולות, יש שיקול מיוחד שאינו בא בחשבון במזוזות הפנימיות – חשש לגניבות. תופעת גנבי מזוזות הולכת ופושה בשנים האחרונות, ואין כמעט בנין מגורים בכל עיר גדולה בישראל שנמלט לגמרי ממכה נוראה זו. לכן יש להתחשב בכמה שיקולים "מיוחדים": אין לבחור בית מזוזה שאפשר לפתוח את ההברגה מלמטה ולשלוף את הקלף ללא מאמץ. גם לא כדאי להתקין בית מזוזה בדבק בלבד, אלא מסמרים או ברגים שיקשו על הגנב לשמור על מסווה השתיקה בעת הגניבה. חלק מהגנבים כנראה מוכרים בחזרה לא רק את הקלף אלא אף בית המזוזה אם הוא שווה את המאמץ, לכן לא מומלף לשים בית מזוזה "נוצץ" מדי בכניסה לבית.
ב) איך קובעים את המזוזה?
לאחר שהמזוזה ארוזה היטב בנרתיקה, קובעים את המזוזה בדבק (דבק מגע, חם, או דו-צדדי) או מסמרים. בהלכה יש עדיפות מסויימת למסמרים או ברגים על דבק, חזק ככל שיהיה. בכל מקרה סלוטייפ אינו נחשב קביעות, למרות הטיעון הנשמע לעתים קרובות, "אבל המזוזה הזאת היא כבר כמה שנים עומדת עם הסלוטייפ ולא נופלת. זה לא נקרא שהיא 'קבועה'?" פשוט מאד, סלוטייפ – גם כשהוא מחזיק לאורך זמן – אין החיבור חזק וניתן לתלוש בקלות את המזוזה. מאותה סיבה צריך לשים לב בקביעת המזוזה עם ברגים או מסמרים שהחומר של הפתח נתפס ע"י המסמרים, ושלא ניתן לשלוף אותם החוצה בקלות לאחר תקיעתם.
לפני שדופקים את המסמרים או מצמידים את המזוזה לקיר עם דבק, מברכים ברכת המצווה: "ברוך אתה...אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקבוע מזוזה." לכתחילה טוב לברך פעם אחת על המזוזה בכניסה ולקבוע את כולם על סמך ברכה זו (וצריך להשתדל לא להסיח את הדעת עד שנקבעו כל המזוזות). בחנויות ובמשרדים, וגם בצורות מסויימות של פתחים בתוך הבית לא מברכים על המזוזה, לכן כדאי להתיייעץ לפני שקובעים מזוזות בודדות בבית.
ג) מי קובע את המזוזה?
מי שמשתמש במקום שקובעים בו. אם זה בית – הדיירים קובעים ומברכים, לא בעל הבית. גם אשה יכולה לקבוע ולברך על מזוזה שבביתה.
ד) איפה קובעים את המזוזה?
מקום קביעת מזוזה בשליש העליון של הפתח. ז"א מחלקים את גובה הפתח לשלוש, וקובעים את המזוזה בתוך החלק העליון. עדיף בתחתית השליש הזה, ואסור להצמיד אותה לגמרי למשקוף למעלה – חייבים להרחיק לפחות טפח (8 ס"מ) מלמעלה.
קובעים את המזוזה בצד ימין של הפתח, ממבט של מי שנכנס לחדר מבחוץ. פתח שמשמש שני חדרים, קובעים בצד ימין הנכנס לחדר שיותר עיקרי. היינו, אם יש פתח בין חדר שינה למטבח, שואלים "האם בדרך כלל בני הבית הולכים לחדר הזה דרך המטבח, או שכשרוצים להגיע למטבח, עוברים גם דרך חדר השינה?" הרגילות קובעת איזה כיוון הוא העיקרי בכל פתח.
בני ספרד ותימן קובעים את מזוזותיהם ישר, זקוף, ואילו בני אשכנז מטים אותם קצת כלפי החדר שלפנים מהפתח, מעין פשרה בין המנהג לקבוע ישר לבין דיעה בהלכה שקובעים את המזוזה בשכיבה.
מעבר לחיים
למה צריך לקבוע דווקא בפתח, ולא באמצע הקיר? אולי היה יותר טוב לתלות את הקלף הזה, את הקטעים המיוחדים האלה, מהתקרה של הבית? אלא הפתח הוא במהותו מעבר. מעבר מהעולם הפומבי של הרחוב (או חדר המדרגות) לעולם הפרטי של הבית, של המשפחה. וגם בתוך הבית יש מעברים בין חדרים – כל חדר משמש את המטרה שלו, אם לאכילה, אם לשינה, אם לעבודה. כל חדר ספוג בהשפעת המתרחש בתוכו, באנרגיות של האנשים שנמצאים והפעולות שמתבצעות בתוך החדר. בפתח החדר, במעבר בין תחום למשנהו, המזוזה מגינה ומשרה שלום, שלא יבוא שום נזק או אי-נעימות מהמעברים. הקטעים הכתובים במזוזה הם לא במקרה אותן שתי פרשיות ראשונות של "קריאת שמע" שאומרים במעברים בזמן, אחרי זריחת השמש ואחרי שקיעתה.
