"גבול הביטחון" – מדריך מעשי להורים
אורלי רדליך- יועצת
חינוכית (MA)
גבולות ומסגרת- האם זה טוב?
גבול הוא מסר של אהבה לילד, כך
הילד מבין שיש מי ששומר עליו, מכבד אותו, מעניק לו בטחון ואוהב אותו.
הגבול מלמד את הילד להבחין בין טוב
לרע, בין נכון ללא נכון. הוא מאפשר לעשות סדר בחיים, הסדר מעביר תחושת הגנה,
ומצמיח ילדים עם אמונה עצמית וביטחון עצמי.
אז.. אם זה כ"כ טוב, למה זה
כ"כ קשה?
פעמים רבות הורים נתקלים בסירוב
מצד ילדיהם, בבכי, הפגנת כעס, ומניפולציות שונות מצידם. כל זאת, תוך ניסיון לחמוק
ממטלות, לפרוץ גבולות ולהשיג את שליבם חפץ. בבוקר הם מתקשים להתעורר, אחר הצהריים
הם מעדיפים לשחק מאשר להכין שיעורי בית ובשעות הערב הם נמנעים ממקלחת ומסידור התיק
לבית הספר. הילדים בוחנים ומאתגרים כל הזמן את סבלנות ההורים, את עמדותיהם
החינוכיות ואת דרישותיהם היומיומיות. מצב זה מוביל לקונפליקט הורים-ילדים (מחלוקת,
ויכוח, מריבה, דילמה)- כאשר כל צד מתעקש על קבלת הרצון שלו.
דרכי התמודדות במצבי קונפליקט:
ברוב המקרים, הורים נוטים להגיב
באופן דומה במהלך עימות עם ילדיהם. להלן תגובות שכיחות של הורים:
הימנעות: בוחרים לא להתעמת עם הילד, מתעלמים
מקיומו של הקונפליקט.
כפיה: ההורה כופה את רצונו על הילד.
משיכת חבל: אף אחד לא מוותר ולא מצליח לכפות
את רצונו. ההורים והילד מושכים כל אחד לכיוונו, ומערכת היחסים מתאפיינת במתח
ושחיקה.
וויתור: ההורה מוותר ומקבל את רצונו של הילד.
פשרה או WIN-WIN: ההורה מחפש
דרך שתאזן בין השניים, כך כל צד מוותר מעט. מציאת דרך משותפת למימוש שני הרצונות,
בלי לפגוע בצורך של האחר.
אז מה עושים, ואיך עושים את זה?
חמשת כללי הזהב: תיאום, הלימה,
הסבר, בחירה, עקביות.
כמו מתכון, להלן רשימת פעולות של
"עשה" ו"אל תעשה" לכל הורה שמתנסה בהצבת גבולות לילדיו:
1. תיאום: כדי להציב גבולות לילדים, שני
ההורים צריכים להיות מתואמים ביניהם. ערכו רשימה של כל הדברים שחשוב לכם שיתקיימו
בביתכם. אל תושפעו מכללי התנהגות של משפחות אחרות, אלא תתמקדו במה שחשוב ונכון רק
לכם.
2. הלימה: אל תציבו גבול שאינכם יכולים
לעמוד בו בעצמכם. כהורים אתם מהווים מודל לחיקוי עבור ילדיכם ולכן חשוב שתהיה
הלימה בין דרישותיכם לבין התנהגותכם.
3. הסבר: הסבירו את משמעות הגבול לילדיכם.
חשוב שהילדים יבינו את ההיגיון בדברים ואת מטרת הגבול, על מנת שיכבדו אותו, גם אם
אינם מקבלים או מסכימים איתו. הסבר הגבולות יכול להיעשות על ידי לוח זמנים קבוע
מראש, רצוי להגדיר שעות לכל פעילות, כדי לשמור על שגרה- כאשר הילד קם בבוקר עליו
לדעת שסדר היום שלו כולל הליכה לבית הספר, ארוחת צהריים, הכנת שיעורים, בילוי עם
חברים, ארוחת ערב, מקלחת והכנה לשינה. עם הזמן הילד ילמד להתארגן לפי הזמנים
שנקבעו לו ולפי הגבולות שההורים יציבו עבורו.
4. בחירה: תנו לילדים אפשרויות בחירה בין
מספר התנהגויות שהולמות את הגבול שהצבתם. חופש הבחירה יעביר לילד מסר שמכבדים
אותו, וילמד אותו לקחת אחריות על בחירותיו. כך הוא יגדל ויבין שיש חשיבות לדעתו
ושהוא יכול להביעה כשצריך. הוא ילמד לכבד סמכות, במסגרת הגבול המותר.
5. עקביות: חשוב להיות עקביים ולהציב גבולות
שאתם יכולים להקפיד על קיומם. לעיתים, הורים נוהגים לרחם על הילד ולוותר לו. ברור
שלילד לא תמיד נוח לעשות מה שמבקשים ממנו והוא ינסה להתחמק מהצבת גבולות. תפקיד
ההורה לעזור לו לקבל את המשמעת, שבסופו של דבר תעזור לו בחיים. ברגע שהצבתם גבול
והסברתם אותו, מחובתכם להמשיך את קיומו באופן עקבי, אחרת, תעבירו לילדים מסר שאפשר
להתעלם מדבריכם. במשך הזמן, הילד יפנים את הגבולות והוא יתחיל להתנהל לפיהם באופן
עצמאי.
הנה
דוגמא 1:
רון רוצה לראות טלוויזיה בערב. הוא
עדיין לא התקלח.
המסר לילד: אצלנו בבית מתקלחים לפני שצופים
בתכניות ערב. בד"כ זה מוביל לויכוח: "אני אתקלח מיד לאחר התכנית",
או "אבל אני עייף מידי למקלחת", או "לא יצאתי היום לשחק בחוץ אז
אני לא מזיע" וכדומה.
אתם מציבים גבול: מקלחת בערב קודמת לצפייה
בטלוויזיה (חובות לפני זכויות).
אתם מסבירים: אחרי שתצפה בטלוויזיה תהיה עייף
ולא יהיה לך כוח להתקלח; מאוחר יותר המקלחת תהיה תפוסה כי אבא יבוא מהעבודה וירצה
להתקלח; כדאי להשקיע בניקיון והיגיינה כי זה חשוב לבריאות שלך ולתחושת הרעננות של
הגוף.
אתם נותנים אפשרויות לבחירה: אתה יכול לאכול ארוחת ערב לפני
שאתה מתקלח; אם אתה עייף מידי למקלחת, אתה יכול לוותר היום על טלוויזיה, לנוח קצת
ולהתקלח מאוחר יותר; אם אתה עייף, אתה יכול לעשות היום מקלחת מהירה. אתה יכול
לבחור מה שמתאים לך.
אתם שומרים על עקביות: למחרת, כשרון יבקש שוב לצפות
בטלוויזיה לפני המקלחת, הוא יקבל בדיוק את אותה תשובה. אחרי מס' ניסיונות הוא כבר
יגיד לכם לבד: "אני נכנס עכשיו למקלחת, כדי שאספיק לראות את התכנית
שלי".
הנה דוגמא 2:
סול רוצה לשחק במחשב. היא עדיין לא
הכינה שיעורי בית.
המסר לילדה: אצלנו בבית מסיימים קודם את
שיעורי הבית ורק אח"כ משחקים במחשב, רואים טלוויזיה או הולכים לחברים.
בד"כ זה מוביל לויכוח: "אני אכין שיעורים כשאסיים עם המחשב", או
"אבל השיעורים הם לא למחר", או "אשחק רק שעה ואח"כ אעשה
שיעורים" וכדומה.
אתם מציבים גבול: שיעורי בית עושים לפני שמשחקים
במחשב (חובות לפני זכויות).
אתם מסבירים: את חושבת שזה פשוט, אבל אחרי
שתשחקי במחשב עינייך יתעייפו ויהיה לך קשה לכתוב את שיעורי הבית; אחה"צ יש
תכנית טלוויזיה שאנחנו אוהבים לראות יחד, וחבל שלא תהיי מוכנה; מאוחר יותר גם לא
נוכל לעזור לך בשיעורים אם תתקשי, כי נהיה עסוקים; חוץ מזה, כדאי להשקיע בלימודים
כי זה חשוב לעתיד שלך.
אתם נותנים אפשרויות לבחירה: את יכולה לאכול לפני שאת מכינה
שיעורים; את יכולה להכין את השיעורים בזמן שנכין את האוכל; אם את עייפה מידי
לשיעורים, את יכולה לוותר היום על משחקי מחשב, לנוח קצת ולעשות את שיעורי הבית
מאוחר יותר. את יכולה לבחור מה שמתאים לך.
אתם שומרים על עקביות: למחרת, כשסול תבקש שוב לשחק לפני
השיעורים, היא תקבל בדיוק את אותה תשובה. אחרי מס' ניסיונות היא כבר תגיד לכם לבד:
"אני מזמינה היום חברה למשחק במחשב, מיד כשאסיים שיעורים"
הרווח של הילדים:
חיזוק תחושת מסוגלות וביטחון עצמי.
פיתוח כישורי התמודדות עם
קונפליקטים.
עיצוב התנהגות יעילה במצבי
קונפליקט.
השפעה חיובית על ההתפתחות החברתית
ועל מערכות יחסים.
הרווח של ההורים:
חיזוק הסמכות ההורית.
הקניית חופש בחירה ואחריות לילדים.
מסר של כבוד לערכים הוריים.
תקשורת משפחתית יעילה ונינוחה.
|
