מנכלים משותפים או משתפים ?
השבוע הייתי עדה בפעם המי יודע כמה לכוחה של שיחה ,להשפעה שלה על התקשורת הבינאישית בארגון,על התחושות של עובדים ומנהלים ועל היכולת שלה לייצר תהליכים שהארגון משווע אליהם.
כולנו מכירים את המרוץ השוטף של העבודה: המשימות, היעדים, הפגישות עם לקוחות, הפגישות הפנימיות, יש גם פ.ע וקצת שיחות מסדרון,טלפונים,מיילים,סמסים...בקיצור יש את כל הסיבות שבעולם, בעיקר למנכ"לים, להרגיש שהיומן שלהם מלא מעל ומעבר, ומה שלא דחוף וחשוב, יידחה.
לא מעט ארגונים מנוהלים ע"י 2 מנכ"לים, מתוך מחשבה של חלוקת כוחות, של התמחות כל מנכ"ל בחלק החזק שלו, ומכאן רצים 2 הקווים במקביל. במקביל ? ממש לא. תחשבו על הזוגיות הזו בדיוק כמו כאל זוגיות בבית. חלוקת כוחות ? יש. מנהלים עניין משוטף ? יש. בחרו האחד את האחר מתוך הבנה שהם משלימים האחד את השני ? בהחלט. אז למה חשוב בזוגיות שלנו בבית להשקיע האחד בשני ? למה חשוב לצאת ביחד מעבר לגבולות הבית ולדבר – לא רק לאחר משבר ? מסיבה נורא פשוטה. מתוך הבנה שבלי זה, הזוגיות תיהיה פחות טובה.
השבוע אפשרתי לשיחה כזו בין 2 מנכלים להתקיים. שיחה פתוחה, אמיתית, מהלב, בלי לקוחות בסביבה ובלי משבר קודם. פשוט דברו חופשי על ההתנהלות שלהם בעבודה. התוצאה היתה מרתקת.
התפקיד שלי היה בסה"כ להתניע את השיחה,לשאול את השאלות ומאותה נקודה העברתי ל"ניוטרל" ונתתי להם את ההגה.
פתאום יכולתם לראות את 2 המנכ"לים מדברים ביניהם על דברים שמעולם לא עלו על השולחן, היו שם חילופי אשמה, שאלות נוקבות, נפתחו סיטואציות שלא נפתחו עד לאותו שלב,כל אחד מהם היווה תמונת מראה עבור השני ואז הגיעו השיקופים שהיו לא קלים למשמע אוזניים, אך נעשו בצורה בוגרת ,אסרטיבית ואמיתית מהלב.
הרגשתי שאני חייבת לאפשר לשניים לשוחח באופן פתוח, ועם כל הקושי שהם חוו ב"לפתוח פצעים" – פתאום הצורך בלהמשיך לדבר הגיע לראשונה מהם, ולא ממני כמשימה אימונית.
בתוך סערת הרוחות ,לרגע אחד בשיחה ביקשתי מהם לשחק משחק, לשנות את אחת הסיטואציות שקרתה בינהם בעבר ולבצע סימולציה תוך ניסוח מחדש של הדברים, מה שקרוי בשפה האימונית "REFRAMING".הסימולציה לא בוצעה בצורה מושלמת, אולם ההתכווננות של השניים קיבלה תפנית חיובית וכל צד הבין שהוא קיבל מתנה, ולמתנה הזו קוראים "זמן שיחה", ומי לא רוצה לפתוח מתנה ולהנות ממנה?
באותו הרגע, ממקום של התנצחויות ונסיון להגן על האגו, השיחה הפכה למקום של הקשבה, הבנת הצד השני, הודאה בטעות, וגם אם עדין אין הסכמה על אותה סיטואציה ההיא...עדין יש תשומת לב לדברי האחר והבנה שכאשר מדברים על הדברים העקרוניים לנו, בסוף אפשר רק להרוויח מזה למרות שקשה. זוגיות כבר אמרתי ?
יהיה טעות להסיק שהנאמר כאן מתייחס רק לדרג בכיר כזה או אחר. מדובר בדוגמא קטנה המסמלת את החשיבות בקיום שיחות פתוחות וגלויות שאינן כפועל יוצא של סיטואציה, אלא פועל יוצא של הבנה כי מערכת יחסים עם עמיתים בעבודה יכולה להיות חזקה וטובה רק אם היא מגיעה משיתוף אמיתי. ולא כתוצאה מגורל משותף.
הפנטזיה שלי היא לגרום לשיחות מסוג כזה להתקיים גם כאשר אני לא נמצאית שם,כי זה בעצם תהליך של יצירת אמון בין מנהלים,עליו אני בהחלט לוקחת אחריות.
