מידת הנימוק הנדרשת בערר על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון
על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון אשר דנה וקובעת נכותו של מבוטח, זכאים הן המבוטח והן המוסד לביטוח לאומי לערער בפני ועדה רפואית לעררים. בעב"ל 179/09 דוד הלימי ואח' נגד המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 01.04.10 ), דן בית הדין הארצי לעבודה בשאלה, מהי מידת הפירוט הנדרשת בעת הגשת ערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון.
בית הדין הארצי דחה את טענות המערערים לפיהן הנימוקים בערעורים שמגיש המוסד לביטוח לאומי על החלטות הוועדה הרפואית מדרג ראשון אינם עומדים במידת הפירוט הנדרשת, וקבע בהחלטתו כי נימוק לפיו "אין התאמה בין הממצא הרפואי לנכות שנקבעה" הינו נימוק מספק.
בית הדין הארצי התייחס בפסק דינו לתקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, לפיה, ועדה לעררים רשאית "לאשר החלטת הוועדה (מדרג ראשון) לבטלה או לשנותה בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד", והבהיר כי מאחר והוועדה הרפואית לעררים מוסמכת לפעול כוועדה לבדיקה מחדש מבלי להיות כבולה לנטען בערעור גופו, די בכך שהמבוטח יטען בערעור, כי לדעתו מגיעה לו נכות גבוהה יותר מזו שנקבעה על ידי הוועדה מהדרג הראשון, בכדי שיזומן לבדיקה בפני ועדה רפואית לעררים.
בית הדין הארצי ציין בהחלטתו כי לו היה מתקבל הערעור בתיק זה היה עושה "שירות דב" לכלל ציבור מבוטחי הביטוח הלאומי, שכן על פי רוב, המערערים לוועדות לעררים הם המבוטחים עצמם (ולאו דווקא, המוסד לביטוח לאומי), וכי חלקם הגדול אינו מיוצג על ידי עורכי דין, ובשל כך העררים המוגשים כלליים ו/או סתמיים.
על אף האמור לעיל, מומלץ להגיש ערעור מנומק לוועדה הרפואית לעררים, באמצעות עורך דין לביטוח לאומי. ערר מנומק עשוי להבטיח מימוש מירב הזכויות הרפואיות.
