מלטונין
המלטונין הוא הורמון המופרש על ידי בלוטת האצטרובל, הממוקמת בקרקעית המוח. חומר־המוצא של הורמון זה הוא החומצה האמינית טריפטופן: זו הופכת לסרוטונין, שממנו נוצר בהמשך מלטונין.
בלוטת האצטרובל, הרגישה לאור, מווסתת בין היתר את השעון הביולוגי שלנו: לרמת המלטונין בדם, המגיעה לשיאה בשעות הלילה, יש השפעה מרכזית על תהליכים שיש להם מחזור יממי(circadian rhythm), ובעיקר על מצבי העירות והשינה. ואכן, מחקרים הראו כי מתן מלטונין משפר משמעותית את איכות השינה בקרב אנשים הסובלים מהפרעות שינה, והוא משמש לטיפול במצבים כרוניים של נדודי שינה.
נוסף להשפעתו על מחזור השינה, המלטונין הוא גם בעל פעילות נוגדת חמצון - אך פעילות זו נמצאה רק במינונים גדולים מאוד של התוסף.
מצבי חסר
המלטונין הוא הורמון הנוצר בגופנו. רמותיו אומנם יורדות עם הגיל, אולם תוספת שלו אינה מומלצת נכון להיום כלל ועיקר, אלא במצבי טיפול מיוחדים.
יעילות התוסף מלטונין והפרעות שינה
כמה מחקרים בעבר, רובם מתוכננים וערוכים היטב, ניסו להוכיח כי נטילת תוסף מלטונין יכולה להיות יעילה במקרים של נדודי שינה (אינסומניה). התוצאות הצביעו על יעילותו הן בהשראת שינה והן בהשגת שינה רציפה, בעזרת מינונים שמעלים את רמתו של המלטונין בנוזל הדם (הסתם) לרמות המופרשות באופן נורמלי בלילה.
השימוש הוותיק והנפוץ ביותר במלטונין הוא לפתרון בעיית היעפת (ג'ט-לג). אולם המחקרים העדכניים בנושא זה הניבו ממצאים מעורבים ולא חד־ משמעיים. חלקם אומנם מצאו שלמלטונין יעילות מסוימת, אולם הם ספגו ביקורת בשל היותם קטנים מדי ולא מתוכננים היטב. במחקר העדכני הגדול ביותר שבדק את השפעת המלטונין על בעיית היעפת, דיווחו החוקרים כי לא מצאו כל השפעה חיובית שלו.
מלטונין ותסמונת המעי הרגיז (I3S.)
מחקרים אחרונים מצביעים על כך שתוסף מלטונין מסתמן כטיפול יעיל בתסמונת המעי הרגיז. תסמונת זו נפוצה מאוד בקרב האוכלוסייה הבוגרת, וכרוכה בחוסר סדירות של היציאות, וכן נפיחנות(גזים) וכאבי בטן. בשלושה מחקרים מבוקרים קטנים כפולי סמיות ובעלי זרוע פלצבו, שבהם השתתפו למעלה מ־100 בני אדם הלוקים בתסמונת המעי הרגיז, הראו החוקרים כי השימוש במלטונין משפר את תסמיני המחלה. המחקר העדכני ביותר פורסם ב־ 2007 ב־Journal of Clinical Gastroenterology. במחקר זה, 18 חולים שסבלו מ־1138, קיבלו לפני השינה במשך שמונה שבועות 3 מיליגרם מלטונין, או לחלופין פלצבו. הממצאים הראו כי השימוש במלטונין שיפר באופן מובהק את תסמיני המחלה.
מינון מומלץ
המינון הניתן בדרך כלל לאנשים הסובלים מהפרעות שינה נע בין 0.3 ל־3 מיליגרם לפני השינה, לתקופות קצרות (לא יותר משבועיים).
מינונים גבוהים יותר או לטווח ארוך יותר מחייבים השגחה רפואית. מכל מקום, בישראל אפשר לרכוש את המלטונין אך ורק עם מרשם רופא.
תופעות לוואי וסיכוני מינון עודף
השימוש במלטונין אינו מומלץ לילדים ולנשים הרות ומיניקות, וכיוון שמינונים גבוהים שלו עלולים לעכב את הביוץ, גם נשים המנסות להרות צריכות להימנע מנטילתו. כמו כן, דכדוך עלול להיות אחת מתופעות הלוואי של המלטונין, ולכן הוא אינו מומלץ לאנשים הסובלים מדיכאון. כיוון שהמלטונין יכול להשרות ישנוניות לא רק במהלך הלילה אלא גם במהלך היום, אנשים העוסקים בעבודות מסוכנות ובנהיגה צריכים אף הם להימנע מנטילתו.
תופעות הלוואי של המלטונין מגוונות ורבות: תחושת אי נוחות בבטן, הרגשות של כבדות, איטיות ומעין תחושת ״הנגאובר״, כאבי ראש, דכדוך, שכחה, חום גוף נמוך, נזק לרשתית.
